החלטה בתיק בש"א 14281/02

בפני ארבע בקשות לסילוק על הסף של התביעה, שהוגשו ע"י נתבעים 2 ו- 3 (בש"א 21412/02), נתבעים 8, 15-16, 17-20, 23-24, 27-28 (בש"א 9672/03), נתבעים 32-38 (בש"א 14281/02) ונתבעים 39-40 (בש"א 14179/03).

התביעה נגד נתבעים 16-15 נמחקה בהסכמת הצדדים.

1.         רקע

בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 מכרה חברת "פירן" (להלן: "פירן") חלקים במקרקעין בגושים 6491 ו- 6492 המצויים בקרית אונו לשם בניית עצמית. בין רוכשי המקרקעין היו התובעים 3-7 ונתבעים 2-38. לאחר הרכישה לא נרשמו המקרקעין על שם הרוכשים.

ביום 10.11.82 הוגשה בקשת פירוק נגד פירן, ומונה לה מפרק זמני. ביום 26.5.83 הוגשה בקשת פירוק נוספת, כאשר בעקבות פירוקה של פירן, מימש בנק דיסקונט משכנתאות שרבצו על המקרקעין, ומכר חלק מהמקרקעין (כ-59 דונם) לצורך כיסוי חובה של פירן כלפיו. 

בשנת 1985 ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי כב' השופטת אבנור בתיק הפירוק, בה נקבע, כי רוכשים שרכשו קרקעות מפירן צריכים להגיש תביעות פרטניות לבית המשפט לצורך רישום הזכויות במקרקעין על שמם. (המ' 2975/84). בעקבות החלטה זו החלו רוכשי המקרקעין להגיש תביעות לבית המשפט לקבלת פסקי דין הצהרתיים שיאפשרו להם להירשם כבעלי הזכויות במקרקעין.

בין השנים 1987 ל- 1997, ניתנו פסקי דין הצהרתיים לטובת הנתבעים, שרכשו את הקרקע מפירן, והמקרקעין נרשמו על שם הנתבעים, כל אחד לפי החלק שרכש.

בשנת 1996 אושרה תכנית לאיחוד וחלוקה מחדש, שלא בהסכמת הבעלים, והחלו להינתן היתרי בנייה בגושים 7184 ו- 7185.

המצב בפועל כיום הוא שעל חלקים נרחבים מהמקרקעין בנויים מבנים שונים, שנבנו בהיתר.

התובעים 3-7 רכשו חלקים במקרקעין מפירן, והמקרקעין לא נרשמו על שמם. לאחר תכנית האיחוד והחלוקה נשארו רשומים על שם חברת פירן שטחים בהיקף זניח, ולתובעים 3-7 לא נותרו זכויות במקרקעין.

התובעים טוענים, כי רישום שטחי מקרקעין על שם הנתבעים 2-38 על פי מלוא הזכויות שרכשו, כאשר חברת פירן היתה בפירוק, ולא היה די שטח מקרקעין לכולם, מהווה העדפת נושים פסולה ויש לבטלה, ולהשיב הגלגל אחורנית.

2.         זכויות במקרקעין עם כניסת חברת פירן לפירוק:

בטרם פורקה החברה ניתן היה לסווג את בעלי הזכויות במקרקעין הרשומים על שם חברת פירן לשלושה סוגים:

1. בנק דיסקונט, שהמקרקעין שועבדו לטובתו להבטחת התחייבויותיה של פירן כלפיו.

2. רוכשים, שלגבי התחייבותה של פירן למכור להם מקרקעין נרשמה הערת אזהרה.

3. רוכשים, שלגבי התחייבותה של פירן למכור להם מקרקעין - לא נרשמה הערת אזהרה.

אין מחלוקת שזכותו של בנק דיסקונט קדמה לזכויות התובעים 7-3 והמשיבים 38-2, ולכן, לאחר שבנק דיסקונט מימש חלק מהמקרקעין, נותרו שטחי קרקע שאינם מספיקים לכל אלו שרכשו מקרקעין מחברת פירן.

התובעים טוענים, כי היה צריך לחלק את הקרקע  מראש באופן שווה בין בעלי הזכויות שנותרו, בין אם רשומה הייתה לטובתם הערת אזהרה בגין העיסקה ובין אם לאו, וכי החלוקה בפועל התאפשרה עקב הטעיית בית המשפט והעדפת נושים.

בפני ארבע בקשות נפרדות לגבי נתבעים שונים כי יש לבחון את הבקשות לסילוק על הסף אחת לאחת:

3.         בש"א 9672/03

המבקשים טענו, כי אין כלפיהם עילת תביעה מכח דיני הקניין וכי יש לדחות התביעה מחמת היעדר יריבות, חוסר סמכות עניינית, התיישנות ושיהוי. לטענתם, התובעים רכשו מקרקעין מפירן ולא מהנתבעים עצמם. עוד טענו המבקשים, כי הערות האזהרה לטובתם נרשמו לפני הערות האזהרה שנרשמו לטובת המשיבים, בטרם נכנסה החברה להליכי פירוק וכי הערות האזהרה שרשמו מעניקות להם מעמד של נושה מובטח, ולכן יש להם מעמד עדיף בפירוק על זה של המשיבים.